עמוד ראשי  |   גלרייה   |   צור קשר
וינר
שרון שנפ תערוכת יחיד
דוד מי-טל
מגי רום
לאה הרפז
"ביני לביני"
''טרי מהסטודיו''
בטבעת זו - חתונה יהודית באמנות עכשווית
נירה בן חור
רחוק קרוב/קרוב רחוק
ליפל מיכאל
תיכון בית אליעזר
מיכל אשכנזי - רטרוספקטיבה
חוד העיפרון כמוליך זיכרון
סוד האבן - יסוד המים
דיוקן של מקום
בית האמנים חדרה
דו פרצופין
מעשה ברוקםת
אביבה בייגל
מלאכת מחשבת
חוה שרף רטרוספקטיבה
אוכלי הורדים
דר. ברוך גולדצביג
רובדי זיכרון שקופים
מרחב יחסי קבוצת ה 13
מזווית אישית
"זהות- הרהורים וחזון"
דויד לוייתן בתערוכה חדשה
חביבה גולדפרב 2009 – 2006
מסדר נוכחות
הספרים האסורים
Cazes Uriel תערוכת יחיד יולי 2009
חוה שרף "זכרונות"
מיכל אשכנזי "מכאן ומשם"
פרפרים
קול קורא אמני חדרה
טקסטים על תערוכות
לימור צרור
דיאספורה
פנינה בן דוד
רוית ששון "סדק מסנוור"
אנטון בידרמן
עמוד ראשי > פנינה בן דוד

במוצ"ש, 2 ביוני 2007 בשעה 20:30, תיפתח תערוכתה של פנינה בן דויד "קצוות" בגלריה "סטודיו אמן", חדרה.

אוצר: ד"ר אנטון בידרמן

"True, it never really went away. But abstraction is in the midst of a revival, flaunting its brilliant past as it reconfigures itself for the future". Barbara A. MacAdam 2007

"הכוח הפיסי היסודי הראשון נעשה נתיב, שבו הצבע משיג את הנפש". קנדינסקי 1912

הציור המופשט של פנינה בן דוד עוסק בחיפוש עמוק של משמעות החיים ותפקידנו בעולם. בתכנים אישיים ובמשמעויות סמליות של זיכרון-ילדות לוקחת אותנו האמנית למסע המלווה בחוויות ויזואליות ובאמוציות עמוקות הבאות לידי ביטוי בצבע נוגה פסטלי ורך ובמקצבים צבעוניים וחומריים כשתי קצוות של זיכרון. התוצאה: חלום פצוע קסום ומלטף.

על בדי ציור גדולים וקטנים מותחת פנינה משטחי צבע עדינים, רכים ושקופים, מהדהדים בשקט חרישי וממרחק אינסופי. עליהם מבני צורות בטכניקות אימפסטו ובריתמוס אקספרסיבי. חלקן צפות, חלקן מרחפות, האחרות צוללות או נשאבות אל מעמקים. הצורות פוצעות את ההרמוניה ומפרות את הרגיעות ואת השלווה הראשונית. מפגשים בלתי צפויים בין שני הקצוות של תודעה מנטאלית מניעים ומרכיבים מחדש את תפיסת עולמה. הזיכרון מועלה לדרגה רוחנית ואניגמאטית: הציור הופך למעין כלי תעופה של הנשמה כדי לראות "מעבר" ולהגיע לתובנות על-זמניות ומעבר למקום. מסע של זיכוך האישיות היוצרת, נע כמטוטלת בין שלווה לצרימה בין איפוק לזעקה, בין זיכרון העבר והבנת ההווה ועד לנוכחות קיומית כעמדה מובחנת המרכיבה מחדש את תפיסת עולמה.

פנינה בן דוד בת 53 נשואה, אם לארבעה וסבתא לנכד חייה ויוצרת במושב עין-עירון. עבדה כאחות בכירה בטיפול נמרץ וכמאבחנת ומטפלת הוליסטית. למדה במדרשה לאמנות ברמת השרון ובשנים האחרונות עוסקת ביצירה נטו תחת הנחייתו של ד"ר אנטון בידרמן.
זיכרון ילדותה מתחיל מהקשר המיוחד שלה עם אביה ז"ל. אביה שהיה אמן רגיש בנשמתו עבד בחייו כנגר והיה מתרגש מכל יצירה שיצא תחת ידיו האמנותיות. פנינה שליוותה אותו בילדותה ואף שימשה לו כעוזרת ספגה את רגישותו, את רצינותו לעבודה ודיוקו למקצוע ולא מעט מחוכמתו.

שיח פנימי נוקב בחיפוש תמידי אחר האיזון שבין קצוות החומרי והרוחני של היוצרת חושף דיאלוג הנשען על בניה וסדר, משמעת עצמית כיסודות של המסגרת השלמה ביחס לדחף והצורך לפרק, להרוס ולהרכיב מחדש מסגרות אחרות. זיכרון-ילדות נוסף מהדהד מהבדים הרכים, העדינים והשקופים שלבשה אימא. "אני נזכרת בעוצמות הצבעים המרוכזים של בגדי הנשים הבוגרות שבמשפחתה המורחבת שהובילו לשיכרון חושים, חוויה שנלכדה כחותם הזיכרון". אסתטיקה נקייה, רוויה בגווני אדום, ורוד, כתום, צהוב, תכלת, ירקרקים וסגולים מזכיר ליוצרת את צבעי המאכלים והריחות שאפפו את בית אבא ואימא. מקצבי הציור ותחבירי הצבע מקבלים ערך מוסף למוסיקה והשירה שהיתה חלק בלתי נפרד מהחיים בבית הוריה ולימים בביתה.

החיפוש של פנינה בן דוד אחר משמעות החיים ותפקידנו בעולם, נשען על ציר זמן-ילדות בבית הוריה שהפכה בימים לאימא וסבתא. מחזור חיים משמעותי הנע בין קצוות של אושר וסכנות, בין הגוף הגשמי להבניות רוחניות וכבניה מחדש תודעה מנטאלית יציבה, אמיתית ושורשית. לסגנון המופשט הגיעה לאחר שנים של חיפוש בעולם הפיגורטיבי שלא אפשר לה להגיע ליעדה. אמנות מופשטת היא אמנות בה אין אובייקטים ריאליים או פיגורות. אמנות זו מתרכזת בביטוי של ערכים אמנותיים אוניברסאליים כגון צבע, צורה, טקסטורה וקומפוזיציה. מקורה של האמנות המופשטת הוא בתחילת המאה ה-20 בעבודתו של הצייר ואסילי קנדינסקי אשר העמיד את ביטוי הרגש כערך עליון של האמנות. ציוריו שאבו מן הצורות בטבע והדמיון והיוו מעין הפשטה ציורית שלו. את ציוריו השונים כינה קנדינסקי בשם 'קומפוזיציות' בכך שאף להדגיש את הניסיון שלו לנתק את הציורים ממקור ההשפעה הוויזואלי היומיומי שלהן ולהשאיר אותם כחיבור ויזואלי של מרכיבים שונים.

ציוריה של פנינה מתכתבים עם הערכים המטאפיזיים של קנדינסקי ורותקו. התחברות של קליטה חושית, ושל תהליכים קודמים בהבנת הצבע כמקור של אור ואנרגיה עצמאיים וכתחייה מחדש לאופציות הגלומות בו. השיח האמנותי שלה מובחן בשילוש המחבר בין הזיכרון, שפות האמנות והטעם האישי. מרותקו היא לוקחת את הרגישות הרוחנית המובחנת כאיפוק וקדושה. מקנדינסקי היא למדה על המקצבים המוסיקאליים וביטויים לערכים פלסטיים. הניואנסים הדקים בעבודותיה והצבעוניות העשירה מפעיל ערנות חושית מוגברת המקרינה צבע ואור עם נפחיות משתנה וכביטוי של הבעה אקספרסיבית העולה מזיכרון בית אימא ואבא. תחושת המרקם הציורי משתנה תדיר, מחומר נוזלי לחומר מרחף נטול כוח משיכה המזכיר את עבודותיהם של מוריס לוויס וסול לוויט שגם הם חיפשו אחר תכלית ומהות של כוח אסתטי נעלה ושל הצבע כאנרגיה וכהבעה בלתי אמצעית.

הצופה בציוריה מועלה למחוזות עליונים הנראים כמטאורים במרחב אינסופי וישאב חזרה עד עומק הדמון. קצוות המשתנים מעמיקים את משמעות הזמן והנוכחות. כל עבודה היא "רגע", היא "מומנטום", וגם המשך מסע מעבודה הקודמת המציינת "הווה" ולא רק המשך של עבר ועתיד. התהליך הדיאלקטי מוביל לסינתזה בין שקיפות לגבישי, בין אור לחומר, בין המרחב המופשט למרחב התודעה ותהליך הקונפיגורציה מייצג היטב את קצוות חייה, קצוות חיינו...

לגלריה התמונות

http://www.webix.name/artisthousehadera/Galleries_Show.asp?gID=6259





 
Built for free by webix.biz
פתח את רשימת הגולשים המחוברים
משתמשים מחוברים: ()